Vayedaber

Baba Batra

Daf 33a

משנה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד. עֲשָׂאָן לִשָׂכָר הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ הֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי קַח לָךְ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַמֶּרְחָץ. קַח לָךְ זֵיתִים וּבוֹא וַעֲשֵׂה בְּבֵית הַבַּד. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְעִיר אַחַת שֵׁם אֶחָד יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁם אֶחָד יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטָר חוֹב. נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶן פְּרוּעִין. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ. יִשַׁלֵּשׁוּ וְאִם הָיוּ מְשׁוּלָּשִין יִכְתְּבוּ סֵימָן וְאִם הָיוּ בְסֵימָנִין יִכְתְּבוּ כֹהֵן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתַיי פָרוּעַ וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ שְׁטָרוֹת כּוּלָּם פְּרוּעִין. נִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם הַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְהַקָּטָן אֵינוֹ פָרוּעַ.

Traduction

Deux frères ont hérité de leur père une maison de bains, ou un pressoir; l’un des frères est pauvre, et l’autre est riche. Si ces objets sont à louer, les deux frères se partagent les bénéfices; mais si le père les a construits pour son propre usage, le frère riche peut faire usage de la maison de bains pour lui et les siens, et à son frère pauvre il peut dire: ''Achète des esclaves et fais usage comme moi de la maison de bains, ou achète des olives et fais usage du pressoir (199)Ce n'est pas ma faute si tu n'en uses pas.''. S’il y a dans la même ville 2 individus homonymes, qui s’appellent par ex. tous les deux Joseph b. Simon, ils ne peuvent pas présenter des actes de prêt l’un sur l’autre. De même, une autre personne ne peut présenter un acte de prêt sur aucun d’eux. Si l’on trouve parmi des actes un écrit disant: ''l’acte de Joseph b. Simon est payé'', les actes des deux homonymes sont payés. -Comment ces homonymes doivent-ils faire pour éviter tous ces inconvénients. -Ils doivent ajouter les noms de leurs grands pères; si leurs grands pères étaient aussi homonymes, on ajoute quelque signe distinctif; s’ils se ressemblent tant qu’ils n’ont point de signe distinctif, mais l’un d’eux est Cohen (ou Lévite) et l’autre ne l’est pas, on ajoute au premier: ''Cohen'' (ou Lévite), pour le distinguer de l’autre. Si un individu dit (en mourant) à son fils: ''un de mes actes de prêt est payé, mais je ne sais pas lequel'', tous les actes sont considérés comme payés. S’il y en a deux qui se rapportent à un seul débiteur, on suppose la plus grande somme payée, non la plus petite.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שני אחין. איידי דתני רישא מי שפרע מקצת חובו דסבר ר' יוסי כתבינן שובר ואי אבד שוברו יאכל הלה וחדי תנא נמי שני אחין א' עני ואחד עשיר דדמיא לה דאי לית ליה לעני עבדים ולא זיתים אכיל הלה וחדי וכן נמי הא מתני' שנים שהיו בעיר דמיא להו בהאי ענינא:

קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ או קח לך זיתים וכו' ותשמש בהם או אשתמש אני בו וכלומר דבההיא חזקה שהניח לנו אבינו והיה כן לעולם ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אלא א''כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או אני מוכר לאחרים וקונה הדין עמו:

אינן יכולין להוציא שט''ח זה על זה. דכל אחד מהן יכול לטעון זה השטר שבידך אני החזרתיו לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך:

ולא אחר יכול להוציא עליהן שט''ח. דכל חד מצי מדחי ליה לגבי חבריה:

נמצא לאחד בין שטרותיו. שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן שעליו פרועין:

ישלשו. יכתבו שם אבי אביו:

אם היו משולשין. שהיו גם שמות אבי אבותיהן שוין:

יכתבו סי'. פלוני שהוא ארוך או גוץ וכיוצא בזה:

ואם היו. שוין בסימנין יכתבו כהן אם היה א' מהן כהן ואם היו שניהם כהנים יכתבו דורות דור רביעי:

שטרות כולם. שלו בחזקת פרועין הן:

נמצא לאחד שש שנים. אם נמצא שם על לוה אחד שני שטרות אחד גדול ואחד קטן:

הגדול פרוע. דמסתמא הוא פרוע כדמפרש בגמרא:

והקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר ולא שנים:

משנה: כְּיוֹצֵא בוֹ הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הֶעָרָב לָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ וְהָיָה בְעָלֶיהָ מְגָֽרְשָׁהּ יַדִּירֶנּוּ הֲנָייָה שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קָיְנוֹנִייָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ.

Traduction

R. Simon b. Gamliel dit aussi: pour une femme ne voulant pas épouser quelqu’un sans qu’un autre garantisse son douaire, un garant a répondu, puis son mari la répudie, et elle réclame son douaire au garant. Ce dernier peut exiger que le mari fasse vœu de ne pouvoir plus reprendre sa femme, de crainte que les époux n’aient fait un complot, pour se faire payer et ensuite s’unir à nouveau.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כיוצא בו אמר רשב''ג אף הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע לה כתובתה כשמגרשה בעלה לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת הרבים נדר שאין לו התרה שלא יוכל להחזירנה דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב. ומסקנא דערב דכתובה לא משתעבד כלל ואפי' אין לו נכסים לבעל מאי טעמא מצוה קעביד ולאו מידי חסרה ואי ערב דכתובתיה דכלתיה הוא בשביל בנו משתעבד דאבא לגבי בריה שעבודי שעביד נפשיה וקבלן דכתובה משתעבד הוא אפי' לאשה דעלמא וכשהיא רוצה להפרע ממנו לא יפרע עד שידירנה בעלה הנאה על דעת רבים:

משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרָב לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. אִם אָמַר עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלּוֹוֶה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִיפָּרַע מִן הֶעָרָב.

Traduction

Si un individu prête de l’argent à quelqu’un sur la foi d’un garant, il ne peut pas se faire payer par le garant (200)Il faut d'abord condamner le débiteur et voir s'il n'a pas de quoi payer, avant de s'adresser au garant.. S’il a dit d’avance qu’il prêt l’argent à la condition de se faire payer par le garant, ou par le débiteur, à volonté, il peut se faire payer par le garant. R. Simon b. Gamliel dit: Si le débiteur a de quoi payer, le créancier ne peut dans aucun cas se faire payer par le garant.

Pnei Moshe non traduit

מתני' לא יפרע מן הערב. לדין תחלה עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבו אותו ב''ד ואם אין לו מה לשלם או שאין בית דין יכולין להוציא ממנו אז יפרע מן הערב:

אם יש נכסים ללוה. התם קאמר דחסורי מחסרא וה''ק ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במד''א כשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אע''פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן רשב''ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד ערב ואחד קבלן לא יפרע מהן. ערב הוא שאמר תן לו ואני ערב קבלן הוא שאומר תן לי ואני נותן לך ואין הלכה כרשב''ג:

הלכה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרָב כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁיֵּשׁ נְכָסִים לַלּוֹוֶה. אֲבָל אֵין נְכָסִים לַלּוֹוֶה יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. וְאִם אָמַר. עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה. יִפָּרַע מִן הֶעָרָב וַאֲפִילוּ יֵשׁ נְכָסִים לַלּוֹוֶה.

Traduction

R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: si le débiteur a des biens, on ne commence pas par recourir au garant; s’il n’en a pas, on a recours au garant. Si le créancier a fait la condition préalable de pouvoir se rembourser de telle façon qu’il voudra, il peut se faire payer par le garant, si même le débiteur a d’autres biens.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן. מפרש לפלוגתייהו דת''ק ורשב''ג הכי:

בשיש נכסים ללוה. הוא דלא יפרע מן הערב תחלה אבל אם אין נכסים ללוה יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב תחלה ואפי' יש נכסים ללוה ועלה קאמר רשב''ג דאם יש נכסים ללוה אפי' אמר על מנת שאפרע ממי שארצה לא יפרע מן הערב:

הלכה: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ כול'. תַּנֵּי. לֹא דוֹמֶה אֵימַת שְׁטָר גָּדוֹל לְאֵימַת שְׁטָר קָטָן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא דומה אימת שטר גדול. טעמא דהגדול פרוע מפרש דזה יש לו אימה ביותר בשטר גדול שעליו ומסתמא פורע אותו בתחלה ואפי' אין לו לפרוע כל הסך מסתמא כל מה שנותן נותן הוא על שטר הגדול כדי לפטור החוב הזה וכשאמר זה השטר פרוע כולו הוא ודאי הגדול פרוע:

תַּמָּן מָרִין. בְּכָל מָקוֹם הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חוּץ מֵעָרָב וְצַיידָן וּרְאָייָה אֲחֲרוֹנָה. אָֽמְרִין. וּבִלְבַד בְּמִשְׁנָתֵינוּ. רִבִּי אִמִּי בַּר קָרְחָה בְשֵׁם רַב. וְלָמָּה אָֽמְרוּ. בְּכָל מָקוֹם הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. שֶׁהֲלָכוֹת קְצוּבוֹת הָיָה אוֹמֵר מִפִּי בֵית דִּינוֹ.

Traduction

Ailleurs (202)A Babylone., il est dit qu’en tous cas l’avis de R. Simon b. Gamliel sert de règle, sauf pour la question du gage (d’ici), pour celle de Sidon (203)(Gitin 7, 5), au sujet d'un divorce donné contre remise d'une étole., et pour la dernière preuve (204)Ci-après, (Sanhedrin 2, 13).; et encore est-ce seulement applicable à la Mishna (non à la barayeta). R. Amé b. Qorha dit au nom de Rav: on a dit que partout cet avis sert de règle, parce que ce R. Simon (205)L'édition Krotoschin renvoie à la Biographie de R. S. dans le Mebasser, an 5. énonçait des règles déterminées (bien fondées) au nom de son tribunal (de son école).

Pnei Moshe non traduit

תמן. בבבל אמרין בכל מקום הלכה כרשב''ג חוץ מערב דמתני' וצידן בפ' מי שאחזו וראיה אחרונה בפ' זה בורר דקתני התם בסוף הפרק שני דינים של ראיה ובראיה אחרונה אין הלכה כמותו:

ובלבד במשנתינו. הלכה כרשב''ג במקום שנשנה במשנה אבל לא בברייתא:

שהלכות קצובות. עיקרות ומקובלות מפי בית דינו:

רַב אָמַר. צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. 33a רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. אִם צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. עַל הָדָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכֵן יָפֶה לוֹ וְאַל יֵרַע כֹּחַ זֶה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

רב אמר צריך להזכיר זמן ראשון בשני. אם מחליף הוא את השטר וכותב לו שטר אחר על חוב הנשאר צריך לכתוב בו הזמן שהוזכר בראשון:

ושמואל אמר אין צריך. וכותב בשטר השני זמן היום אשר נכתב בו וכן תני ר' חייא:

ר' יוחנן בעי. על הא דרב דאם צריך להזכיר זמן ראשון בשני א''כ היאך אמר ר' יוסי על הדא וכן יפה לו ואל ירע כח זה והרי לא הורע כחו של המלוה דהא זמן הראשון כתוב בו ונמצא טורף הוא הלקוחות שקנו אחר זמן הראשון:

Baba Batra

Daf 33b

משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בִּשְׁטָר גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. עַל יְדֵי עֵדִים גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. הוֹצִיא עָלָיו כְּתָב יָדוֹ שֶׁהוּא חַייָב לוֹ גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. עָרָב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִיתּוּם הָעֵדִים גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס אֵינוֹ גוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ לָמָּה. אָמַר לוֹ הֲרֵי הַחוֹנֵק אֶת אֶחָד בַּשּׁוּק וְאָמַר לוֹ הַנַּח וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ פָּטוּר שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָוהוּ. וְאֵי זֶהוּ עָרָב שֶׁהוּא חַייָב לוֹ אָמַר לוֹ הַלְוֵוהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ חַייָב שֶׁכֵּן עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָוהוּ. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְחַכֵּם יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁאֵין לָךְ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָּדוֹל מֵהֶן שֶׁהֵן כְּמַעְייָן הַנּוֹבֵעַ וְכָל הָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס.

Traduction

Si un créancier a un acte de prêt, il peut se faire payer sur les immeubles que le débiteur a vendus (à une date postérieure à celle de son acte); mais s’il n’a que des témoins de l’emprunt (pas d’acte), il ne peut se faire payer que sur les biens libres du débiteur. Si le créancier présente un écrit constatant de la dette (non attestée), il ne peut se faire payer que sur les biens libres (206)''Pour les dettes constatées par écrit et par des témoins qui l'ont signé, on peut saisir les biens vendus; car l'acte et les témoins donnent à la dette du retentissement, et l'on peut dire que les acheteurs auraient dû s'informer, ne devant pas se risquer d'acheter les immeubles d'un homme endetté.''. Si le garant a écrit au-dessous de la signature des témoins, le créancier ne peut se faire payer de lui que sur ses biens libres (207)La signature des témoins ne se rapporte pas à sa garantie.. Un pareil fait s’est présenté devant R. Ismaël, qui a dit: le créancier peut se faire payer sur les biens libres que le garant possède. R. Ismaël lui en demanda la raison; Ben Nanos lui répondit: si un individu demande de l’argent à quelqu’un menaçant de l’étrangler, et un survenant lui dit: ''laisse-le libre, je te donnerai de l’argent pour lui'', le garant n’est pas obligé de payer, car ce n’est pas sur garantie que le créancier a prêté son argent. -Quand donc le garant est-il obligé de payer pour le débiteur? - Quand il dit au créancier: ''prête-lui, je te paierai''; en ce cas le créancier n’a prêté que sur garantie. R. Ismaël dit alors: si quelqu’un veut devenir savant, qu’il étudie les lois de questions financières, car il n’y a pas dans la loi une partie qui exige plus de talent et de savoir qu’elles, qui sont comme une source féconde; et si quelqu’un veut étudier ces lois, qu’il serve comme disciple de Simon b. Nanos.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המלוה את חבירו בשטר. אע''פ שאין כתוב בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים דקי''ל אחריות טעות סופר הוא אם לא כתבו בשטר והרי הוא כאלו נכתב:

הוציא עליו. המלוה כתב ידו של הלוה שהוא חייב לו ואין כאן עדות אחרת:

גובה מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים דכיון דאין בו עדים לית ליה קלא ולא ידעי ביה לקוחות כי היכי דליזדהרו:

אחר חיתום שטרות. אחר שחתמו העדים בשטר כתב אני פלוני בן פלוני ערב:

גובה מנכסים בני חורין. של הערב דכיון דלא חתימי סהדי על הערבות הויא לה מלוה על פה:

א''ל בן ננס. אינו גובה כלל דס''ל לבן ננס כל ערב שלאחר מתן מעות לא הוי ערב שלא על אמונת הערב והבטחתו הלוהו. ואמרינן בגמרא ואע''פ שקילס רבי ישמעאל את בן ננס אין הלכה כבן ננס:

הלכה: כְּיוֹצֵא בוֹ הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כול'. חָמוֹי דִבְרַתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי הֲוָה עֲרָבָא בְּפוֹרְנָהּ דִּבְרַתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי וַהֲוָה מְבַזְבְּזָה בְנִכְסַייָא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. אָמַר. צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵין צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. 33b אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וּמַה אִילּוּ וְיַחְזוֹר וְיִסְבִּינָהּ לֵית מָרֵי חוֹבָה אֲתִי וְטָרִף. אֲמַר. דְּלָא יַחְזוֹר. וְיַעַבְדִּינוֹן מִטַּלְטְלִין אוֹ פָּרָאפֶרְנוֹן וְלָא מַשְׁכַּח מָרֵי חוֹבָה מַה מִתְפַּס. וּנְפַק עוֹבְדָא כְרִבִּי אָחָא.

Traduction

R. Hagaï s’était porté garant pour le douaire, fernh, de sa belle-fille; comme elle gaspillait son avoir, son mari était sur le point de la répudier. En raison de l’obligation du beau-père en cas de divorce, la cause fut soumise à R. Aha, qui déclara: le mari devra au préalable faire vœu de ne plus reprendre sa femme (afin d’écarter l’idée de complot entre les époux, au détriment du beau-père, garant du douaire). R. Yossé dit: ce vœu n’est pas exigible (il n’a pas la même crainte). -Mais, objectèrent les compagnons d’étude à R. Yossé, admettant que l’on ne craint pas cette supercherie de la part du mari, n’arrivera-t-il pas que, s’il la reprend, les créanciers de la femme enlèveront au mari le montant du douaire? -Cette crainte, répondit-il, n’est pas non plus fondée: le mari peut y obvier en convertissant le montant du douaire en objets mobiliers (pouvant être mis à l’abri des créanciers), ou en capital inaliénable, paraferna, sur lequel des créanciers n’ont pas prise. Pourtant un fait de ce genre étant survenu, l’avis de R. Aha l’emporta comme règle (le vœu du mari est exigible en ce cas).

Pnei Moshe non traduit

גמ' חמוי דברתיה דר' חגיי. היה ערב בעד בנו לכתובת כלתו והוה מבזבזה בניכסה ועשתה חובות הרבה ומשום כן היה בעלה רוצה לגרשה ופסק רב אחא כרשב''ג דצריך לידור הנאה שלא יעשו קנוניא ויחזירנה:

אמר ר' יוסי אין צריך לידור הנאה. דלא חייש לקנוניא:

אמרין חברייה קומי ר' יוסי. אפילו לטעמא דידך נהי דלא חיישת לקנוניא בשביל הבעל הא אכתי איכא למיחש דאלו יחזור ויקחנה וכי לית בעלי חובות שלה באין וטורפין ממנו את דמי כתובתה:

אמרי דלא יחזור. כלומר דלא יהא שיחזור ויקחנה אין חשש משום ב''ח דיש תקנה לזה שיעשה מן מעות הכתובה מטלטלין דברים שיכול להבריחן מפני הב''ח:

או פרא פרנון. הוא כמו נכסי צאן ברזל. ובהרבה מקומות נשתמשו בזה הלשון במסכת כתובות וכלומר שיעשו מן המעות קרן קיימת שיהיו כמו נכסי צאן ברזל שלא תוכל לאבדן וב''ח יבא ולא ימצא מה לטרוף וא''כ יש תקנה לזה ואפ''ה נפק עובדא והכריעו כר' אחא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source